<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ברכות השחר</h1>
<h2>דף יח.</h2>
וכבר נהגו לפתוח בפרשת תמיד ולומר ברכת כהנים שכך היו אומרים ברכת כהנים במקדש לאחר העבודה כדכת' וישא אהרן את ידיו על העם ויברכם וירד מעשות החטאת [מגילה י"ח ע"א], ובשבת מוסיפין וביום השבת. אבל אינו מן עקר המנהג לומר המוסף דראש חדש ושל מועדים, מפני שקורין בספר תורה פרשת החדש בכל חדש וחדש, ופרשת מועדים במועדים. אבל פרשת תמיד שהוא צו את בני ישראל שאין מוציאין ספר תורה בכל יום, ומוסף שבת שאינו אלא ב' פסוקים ולא תקנו לקרותו בספר תורה לכך תקנו אותן לאמרן בכל בקר בהשכמה עם איזהו מקומן. ופרק איזהו מקומן שהוא סדר כל הקרבנות תקנום [כדי] להזכיר סדר קרבנות בכל יום כדאמרי' [מנחות ק"י ע"א] תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלין עליהם כאלו נבנה בית המקדש בימיהם. ומדרש רבי ישמעאל שהוא ממדות שהתורה נדרשת בהם. לצאת כל ישראל ידי חובתן [קדושין ל' ע"א] ולעסוק במקרא ובמשנה ובמדרש. ואע"פ שאין אומרין דברים שבכתב בעל פה, נהגו אלו לאומרן מפני שאי אפשר להביא כל אחד ואחד ספרו, וכמו שאנו מזכירין הפסוקים במוסף, ומצינו כהן גדול ביום הכפורים שקורא על פה כדתנן [יומא ס"ח ע"ב] ובעשור שבחומש הפקודים קורהו על פה, משום דלא אפשר. וכמו שאנו אומרים בספר אגדתא ובספר אפטרתא, כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך [גיטין ס' ע"א]. ועל זה סמכו וכתבו את התלמוד אע"ג דק"ל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב כיון שראו שעבוד הגלות ודלדול העולם ואימעוט לבא מלעסוק בגרסא אמרו [תמורה י"ד ע"ב] מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ולא תשתכח תורה מישראל.
